ציורים של המתנסה הממחישים שחרור טרואמה בעקבות תהליך פנימי בתמונות. תהליך השחרור מאפיין גם תהליכים דומים שאינם מגלגול קודם.
שלב א' וב'- בציור 
שלב א': (ללא הכתב והקוים האדומים)
הוא חוזר מהקרב . מפגש בינו לבין ההורים ללא הבעת הרגשות. אך הציור מביע את עוצמתן...
שלב ב' : הבעת הכאב גורמת לשחרור ההדחקה של הרגשות אצלו (הקו האדום המפותל) ומשחררת אותו ואותם כפי שתראו בציור הבא.
שלב ג' וד'
שלב ג' מימין: זרימת הרגשות משנה את התמונה! העיגולים כאן, בניגוד לעיגול בשלב א', באים להדגיש את המתרחש.
שלב ד': השחרור המלא! העיגול הריק.
|
גלגולים קודמים הם לעיתים הסיבה לבעיות רבות:פחדים לא מוסברים (פחד גבהים וכד'), פציעות דומות חוזרות ונשנות, מחלות לא מוסברות, יחסי אהבה תקועים גילוי עריות במשפחה ועוד.
במקרה זה על חרדה חברתית המתיישבת עם רגשי אשמה מגלגול קודם. למי שחווה תרפיה בשחזור גלגולים חשוב להבדיל כאן בין טיפול כזה לטיפול בנשומה. בנשומה איננו מכוונים את התהליך למקום מסוים בהיסטוריה של המטופל אלא נותנים ללא מודע להוביל את התהליך למקום הנכון בזמן הנכון! במקרה כזה אם המטפל אינו מאמין בהמשכיות הנשמה- גלגולים קודמים או שלא חווה זאת בעצמו הוא עלול לחסום את התהליך! גם המטופל/ת עצמו/ה יכול לחסום את התהליך והתמונות יופיעו בראשו כשהן מוגדלות מאוד כך שאינו רואה את התמונה כולה. במקרה כזה נדרשת סבלנות רבה עד להשגת המטרה.
במקרים אחרים שפגשתי, חרדה חברתית נובעת מהגנת יתר בילדות לעיתים אצל ילדים לניצולי- שואה.
בנשומה אין הבדל בין שחרור טראומה מגלגול קודם לבין שחרור טראומה מגלגול נוכחי.
סיפור מקרה:
ר' כבן 45, עובד בחברת- תקשורת מבוססת, רווק.הוא תמיד מגיע בזמן. אוהב לשבת מולי אך, מעבר לשולחן- הציורים, מה שבטוח בטוח. אני אוהבת לשוחח עמו הוא רחב אופקים ומלא סקרנות. לפני למעלה מ-20 שנה השתחרר מהצבא והתחיל לעבוד בחברה גדולה וידועה. מאז הזמן עמד מלכת. איש מוכשר ויפה תואר. שלא נישא ולא עלה בסולם הדרגות בהתאם ליכולותיו. הוא סובל בקשיים במפגש עם אנשים.
" אני לא יכול לתת לאף אחד להתקרב אלי. כבר בבי"ס היה לי פחד לעמוד ע"י הלוח ופחד מילדים חדשים".
לאחר שעבר בפגישות הראשונות טיפול אנרגטי ולאחר שבהמשך התוודענו לגלגולים נוספים שלו כמפקד, כטייס, כרופא- תמיד עם אחריות גדולה.
אנו יכולים להיכנס עכשיו לתהליך ביתר קלות ובהירות. הוא מוכן לגשת אל שורש הבעיה ע"מ לשחררה. הוא מדבר בייתר חופשיות:
"אני אנטי מלחמה, בשביל מה להיות באנושות, זה המקום הקשה ביותר להיות בו. האנשים מלמעלה כופים עלינו דברים ואנחנו תמימים, יש לי חשבון איתם".
הוא אומר באחת השיחות הראשונות. אנשים מלמעלה הוא מתכוון מהויות מעולם הרוח.
לאחר רגיעה ובחירת קלף הוא מתחיל לתאר לי את שהוא רואה בעיניו הפנימיות:
"השנה 1660 ,אני רואה צלבים, מבצר, אני יועץ למלך. אני רואה אישה בלבן, יש לנו אהבה אבל גם ויכוחים, היא רוצה לעזוב את המקום. אני מחויב למלך, קשה לי לעזוב אותו, יהיה קשה לו להסתדר-בלעדי- אני מארגן לו את הכל.הוא פוחד שיתמוטט אם אני אעזוב. אני נקרע בין המחויבות לאישה למחויבות למלך"
(אני רוצה ללמד אותו מחויבות לעצמו...)
איך הגעת למצב הזה? אני שואלת. הוא הולך אחורה בזמן:
"שדה קרב, חרבות, סוסים, אני מפקד בשטח. אנחנו חוזרים לטירה, הרגשה טובה לחזור הביתה, יש התלהבות מהניצחון ואח"כ יש קצת דיכאון. עולות תמונות משדה הקרב, אני רואה פצועים- חלקם מוכרים. צער עצום לפגוש את משפחות- הפצועים, להסתכל להם בעיניים או להסביר מה קרה, הרגשה לא נעימה, מרגיש אחריות כלפיהם הקהל מריע, משפחות הנופלים לא מראות ידידות הן בצער. הן עוזבות. אני לבד במקום עם עצמי".
מתוך היכרותי עמו אני מבקשת ממנו להתחבר לרגשות ההורים השכולים: "תעמוד מולם ותשדר השתתפות בכאבם, תראה אמפטיה" אני מציעה.
ברגע שהוא מאפשר לעצמו לחוות את רגשות ההורים מתאפשרת קרבה הדדית ומנחמת.
במקרה הזה תהליך הבעת הרגשות הוא הריפוי לגלגול לא סגור זה.
ואז מופיעה בעיניו התמונה הבאה:
"אני חש את הסביבה, הרגשה מיוחדת של הסביבה, עצים יער, אני מרגיש את הרוח, כל החושים פועלים, זה מחזק אותי".
בסיום הפגישה הוא מדגים בציור (מימין) מיוזמתו את השחרור שחווה.
מס' פגישות מאוחר יותר הוא מבטל את הפגישה: יוצא לקורס מתקדם בעבודה.
עוד כמה פגישות הוא מסדר את מרפסת ביתו כדי שיוכל לשבת בחיק הטבע, מכין לעצמו מערכת-קול חדישה ומודיע לי שעכשיו הוא יכול לטפל בעצמו .
אני שמחה. מלווה אותו לדרכו בלב אוהב ומתפלל.
תאור פגישה זה מתאים גם לחיילים בתקופתנו: המחשבות השליליות על האירוע יצרו רגשות מודחקים בשל הדחקתם הם הופכים לטראומה פעילה הפוגעת בתפקוד. טראומה שניתן לשחררה אם רוצים, בעצם ההליכה מעבר למנגנון המחשבה רגש.
|
