כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה,
עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה,
עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה. ואז ימצא את אושרו...
(הרב קוק, אורות הקודש)
החיבור לנשמה
הוא חיבור
למהות האישית,
הארה היא אחדות
עם כל היש.
הנשמה- האם היא קיימת? מהי באמת? היכן היא נמצאת? האם אפשר לחיות בלעדיה?
אני מקווה שהתאור החלקי של סיפורי המקרה המובא כאן ייתן לכם תשובות. אני קטונתי ...
תקציר סיפור- מקרה
פרטים אישיים- אשה בגיל העמידה, עולה מחבר העמים, כישרון יוצא דופן לשירה מילדות, קריירה שנגדעה מבלי להבין מדוע, לומדת טיפול שנה שלישית בשיטה ידועה.
מבקשת- רוצה לשיר, רוצה לממש את אהבתה לשירה שהוזנחה.
משך הטיפול- הפעם 3 מפגשים בלבד.
הסיבה- היא מתארת את ילדותה:
הייתי חולה מאוד בגיל חודש בערך, הושארתי בבית החולים. הורי חשבו שכבר מתתי אבל איכשהו חזרתי לחיים. הייתי כשרון מבטיח בשירה אך היו הרבה קשיים להתקדם בשל היותי יהודיה בסביבה נוכרית. עלינו לארץ והקשר שלי ליכולות הקוליות שלי נגדע. עשיתי כל מה שצריך אבל לא מה שאני רוצה: לשיר! אין בי אהבה לדבר! כל מה שאני עושה אני עושה כי צריך איכשהו אני דוחפת את עצמי...
התהליך- בתהליך היא רואה את עצמה כשק ריק שנדחף כל פעם לכיוון אחר בחיים כי מישהו אחר רוצה, כי מישהו אחר דוחף אותו. כשהיא במצב מדיטטיבי היא חוזרת לשהותה בבית החולים כתינוקת. היא רואה את עצמה, אז, כהולכת לעולמה ואיכשהו מתוך הרצון העז לחיות היא חוזרת לחיים. רגע שהכתיב את חייה בצורה משמעותית וגורלית. משום שברגע זה היא אמנם חזרה לחיים אך נפרדה מנשמתה. משום כך לא היו בה הכוחות ללכת אחרי הרצונות שלה וחשה כשק ריק הנדחף אחרי רצונות של אחרים.
בפגישה השלישית- קורה משהו והיא מרגישה את גופה מתמלא בחיות שלא הכירה. היא מכנה את התהליך: "הנשמה חזרה אלי". לאחר פגישה זו היא מתקשרת בהתרגשות לספר שהאהבה חזרה אליה ואיתה השמחה, החיות והרצון להעניק לאחרים. פרט למכתב תודה נרגש לא שמעתי ממנה יותר.
אני מקווה שהיא שומרת על מה שהשיגה...על עצמה.
תימלול של חוויית החיבור לנשמה- במקרה אחר.
במצב מדיטטיבי: כשהיא פוגשת אותה היא מכנה אותה "המהות שלי- הנשמה שלי" :
ג': אני מרגישה אותה לאורך כל הגוף. אם אני אפנה לה מקום בגוף היא תיכנס.
אני: את מוכנה לפנות?
ג': כן. היא (הנשמה) מתחילה להתמזג עם הגוף שלי, נטמעת ,עושה תנועות של רפרוף. זה מרגיע, חוויה מיוחדת, זה נעים, אני מרגישה כמו בתוך ענן. אף פעם לא הרגשתי כך.
בפגישה שאחרי היא עדיין מסרבת להאמין ולקבל את מה שקרה לה.
עוד פגישה והיא כבר במקום אחר. הקסם המתרחש בפגישה ממחיש זאת. האסימונים נופלים בזה אחר זה, תחושת אהבה עצמית ממלאה אותה.
היא אומרת לי: עכשיו אני מבינה את השפה שלך.
בהמשך ההיתרחשויות, יוצאות הדופן, עוברות אל מקום עבודתה ואל חייה בכלל.
כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, 
החיבור לנשמה 
