פגישה זו מלמדת כיצד להחזיר את השמחה לחיים וממחישה כיצד הרובד הרגשי קשור ברובד האנרגטי וכיצד מצב המודעות ההולך מעבר לשכל מאפשר לנו להתחבר לידע מדויק על עצמנו.

חשוב לציין שזוהי פגישתנו הראשונה ובמקרה זה לא נדרשה הכנה ממושכת כדי להיכנס למצב מדיטטיבי- חלום ער. יש מטופלים שידרש מעט תרגול והכוונה כדי להיכנס למצב זה.

ק'', נשוי עם ילדים חלקם בוגרים.

תאור הפגישה:

בתחילת הפגישה הוא מתאר איך עבר עליו היום ומתלונן שיש בתוכו מחשבות שהוא לא אוהב:

"בזמן האחרון זה כמו קולות כאלה שמפריעים לי, שדוחפים אותי לעשות דברים שהם לא אני".

לאחר שיחה קצרה אנחנו מתמקדים בשאלה המטרידה אותו ביותר:

"למה אין לי כוח, אין שמחה, מה חוסם אותי?"

אני מנחה אותו לרגיעה. הוא בוחר קלף ומתאר לי אותו:

"מלאך/מלאכית עם כנפיים ירוקות על הגב, על המצח סרט של אישה, גם בצבע ירוק. מסתכל על כדור הארץ... פנים יפות של ילד... פרפר יושב על מקל, מחובר אליו, אין לו מחושים".

אנו מניחים את הקלף בצד הוא עוצם עיניים, קולו הופך איטי ורגוע. אני נדרשת למאמץ כדי להבין את דבריו ומקרבת את אזני. הוא הולך מעבר למגבלות היום יום, הקסם שאני כל כך אוהבת במפגשים האלה משתלט על החדר.

" הייתי רוצה להיות המלאך!" הוא אומר.

"מה, מה מושך אותך להיות מלאך?" אני שואלת. בעיניים עצומות, בשקט של מי שמחובר לעצמו:

"הייתי רוצה להיות מלאך כדי לעזור לאנשים!"

התמונות אצלו מתחילות לזרום מאליהן...:

"אני רואה פסל שעשוי מאבן, אני עשוי אבן".

למה הפסל זקוק כדי להתעורר לחיים?" התשובה מגיעה בתמונות:

"אני רואה ילדים משחקים ומתחברים לאור- לאנרגיה"

מה זה ילדים בשבילך?

"אני מקבל תשובה בראש: ילדים עולם ומלואו, הכל בעולם: שמחת- עולם, שמח, נקי, חי, תמים, שמחת חיים"

מה מבדיל אותך מהם?

"אני בדיוק הפוך לא טוב לי, לא מאושר, לא שמח, בלי שמחת- חיים".

האם אתה יכול לדמיין את עצמך עומד במגרש עם הילדים?

"כן, אני עומד במגרש, מחזיק ביד של ילד מגושם וכבד."

האם אתה מכיר אותו? "לא!" האם הוא מכיר אותך? " לא!" האם אתה מוכן לשלוח לו אור? הוא שולח והתמונה מתבהרת:

"אני רואה את הילדים במגרש המשחקים, השמש כאילו עוצרת ומקרינה להם אור, אני עומד בצד, הילדים מקבלים אנרגיה, אני לא מקבל. לא מקבל אנרגיה כי חסום רגשית. אני צריך להתחבר לכאב כדי לאפשר לשמחה להיכנס"
כדי לגעת בכאב הוא צריך להתחזק. בסוף הפגישה אנחנו מדברים על לקחת זמן לעצמו לדברים שהוא אוהב כדי להתחזק.

בפגישה הבאה:

"היו דברים שמחים השבוע- שיחקתי כדור- סל, הקולות פחות קשים לי, אני מתחזק קצת. כשאני מתחזק- הקולות נחלשים".
 
בסופה של הפגישה הוא מבין שככל שילדיו גדלו האווירה בבית נעשתה רצינית, הוא התרחק מהמשפחה והתמסר לעבודה. ההתמסרות לעבודה ניתקה אותו מהמשפחה מה שהחמיר עם הזמן את מצבו. 

"אני רוצה לחזור למה שהיה פעם, לאותן אנרגיות לאותו מרץ, לשמחה בעבודה".

התהליך הוא להתחבר לשמחה בתוכו! מבלי להיות תלוי במישהו אחר. השינוי שחל בילדים עם הזמן הרחיק אותו מהדברים שהוא אוהב לעשות והוא התמסר בעיקר לעבודה. בהמשך אנחנו מבררים דרכים להחזיר לו ולמשפחתו את ה"ילדי"- את הקלילות ואת שמחת החיים. לפנינו עוד עבודה.

בדוגמה זו אנו גם למדים
שיש לנו תפקיד מכריע בשמירת האיזון של עצמנו.